כשהכרתי את NeWish עדיין קראו להן "לה-אוסף" ולאורך השנה הארוכה שעברה מהרגע הראשון שיצרתי קשר עם הנשים שמאחורי המיזם כבר השתנו לא מעט דברים, בין היתר שותפות חדשה, שם חדש ועשייה חדשה. מקווה שתיהנו להכיר אותן כפי שאני שמחתי.
איך נולד neWish? איך היית מגדירה את מה שאתן עושות? כלומר, כיצד את רואה את מה העשייה שלכן?
"neWish הוא עסק חברתי שנולד מתוך הרצון להנגיש אלטרנטיבה אמיתית לרכישת בגדי ילדים איכותיים ויפים, בלי לשבור תוכניות חיסכון ועם מחשבה על המחיר הסביבתי שכולנו משלמים במסגרת שגעון האופנה המהירה. בעצם אנחנו לוקחות בגדי ילדים שעברו בארונות של ילדים, מוציאות מהן את הגרסא 2.0 הכי טובה של עצמם ועוזרות להם למצוא בית חדש בלי להתפשר על איכות, סטייל וחווית קניה ובמחיר הוגן ושפוי כך שלאנשים ניתנת אפשרות לממש חגיגת שופינג אבל בצורה אחראית כלפי הסביבה וגם כלפי הכיס הפרטי שלהם. המטרה שלנו לעזור לאנשים לעבור מכלכלת חפצים לכלכלת חוויות – לאפשר להם לפנות כסף מסעיף ביגוד בתקציב המשפחתי לסעיף כייף וחוויות משפחתיות. אם תעשי את תרגיל הפשוט ותבקשי ממבוגר לעצום עיניים ולהזכר בזיכרון ילדות, כזה שמעלה לו חיוך על הפנים, סבירות נמוכה ביותר עד זניחה שהזכרון הזה יהיה קשור לחולצה או מעיל. חוויות הם חומר הגלם ממנו עשויים זכרונות הילדות. ילדות חד-פעמית שלא חוזרת ובמציאות הישראלית משפחה ממוצעת לא משופעת במשאבים מיותרים. מנגד גם המציאות האקולוגית לא מעודדת והמודעות לנזקי תעשיית האופנה זזים לקדמת הבמה, בשיח הציבורי".
איך הנולד השם הייחודי?
"השם נולד לטל בזמן טיול בלונדון והוא מבטא מצד אחד את העובדה שהבגדים הם חדשים בכמעט וגם להגשים משאלה לכל ההורים שרוצים אלטרנטיבה להליכה לחנות בקניון – כל אחד מסיבותיו הוא".
מה היה הרעיון מאחורי להקים משהו כזה?
"לשבור את מעגל התדמית של בגדים יד שניה שעד לא מכבר היה מזוהה עם נזקקות ויש עדיין לא מעט אנשים שנרתעים מהרעיון של בגדים יש שנייה. על כך יש גם מימד פסיכולוגי שיושב על העצב הרגשי שמעלה את השאלה 'אם אני קונה לילדים שלי בגדי ילדים יד שנייה, האם זה אומר שאני אוהב/ת אותם פחות?' ואנחנו אומרים נהפוך הוא – זה אומר שאת/ה אוהב/ת אותם יותר.
לכן היה לנו חשוב שהמודל שלנו יתבסס על אתר קניות מקוון שנגיש לכולם ובכל מקום בארץ עם מערך נקודות חלוקה חברתיות, בערים שונות בארץ, שנועדו לחסוך דמי משלוח".
כיצד זה קורה בפועל?
"תהליך העבודה הוא מורכב. למרות שאנחנו מבקשות מראש להעביר אלינו בגדים במצב מושלם, בלי קרעים/חורים/כתמים/כדורי בד, עדיין כל הבגדים שמגיעים עוברים מיון קפדני שמעביר את מי שצריך לכביסה (במיוחד בגדים שמגיעים מאיחסון ארוך), גיהוץ, צילום והעלאה לאתר. במקביל כל בגד מתוייג במספר חד-חד ערכי שמשייך אותו לבעלים המקוריים שלו וכמובן תמחור שזו אומנות בפני עצמה. לעיתים יש בגדים שווים עם כתם או כפתור חסר, תפר שנפרם שאנחנו מתקנים ומסדרים – אנחנו אוהבות לחשוב על עצמנו כצוות חילוץ והצלה של בגדי ילדים".
האם זה לא סיזיפי לשבת ולסנן כמויות של בגדים?
"יש משהו סיזיפי בכל התהליך שכן כל פריט הוא אחד ומיוחד אבל אנחנו שואבות סיפוק רב מהתוצאה הסופית".
איך מגיעים אליכן?
מפה לאוזן בעיקר. יש לנו דף פייסבוק שמונה כבר 2,500 עוקבים וקהל לקוחות מרוצה ונאמן שמשתף בחוויות שלו ומשתף אותנו בגידול הילדים. יש כאן הרבה קשר אישי שאנחנו נהנות ממנו. פניות עם בקשות מיוחדות, סיפורים מאחורי הבגד. אנשים, ביוזמתם, שולחים לנו תמונות של הילדים עם הבגדים שנרכשו אצלנו, מתוך תחושה שזו חגיגה משותפת. אנחנו קוראים להם "הילדים של דוריס". יש אנשים שלא מיומנים או לא אוהבים לרכוש און-ליין והם מוזמנים להגיע אלינו לסטודיו, בתיאום מראש. כל ביקור כזה הוא חגיגה".
האם אפשר להתפרנס בכבוד מעסק מהסוג הזה או שזה תחביב/הכנסה צידית?
"זה לא תחביב או הכנסה צדדית. אנחנו סוג של סטארט-אפ. וככזה יש לנו עוד דרך לעבור עד שנגיע לנקודה האופטימלית. אין ספק שאנחנו בכיוון הנכון".
מה האתגרים בעסק כזה? מה קשה? מה לא הצליח?
"האתגר הוא לייצר שרשרת ייצור יעילה ומהירה למול נקודת האיזון הכלכלית. צריך לזכור כי הרעיון להנגיש בגדי ילדים במחיר הגיוני לבגד שייעשה בו שימוש עונה אחת לכל היותר שתיים (בהשוואה לבגדי נשים יד שנייה ששם התמחור גבוהה הרבה יותר וכך גם הכדאיות הכלכלית). אחרי שנפתח לפני כשנה וחצי דף הפייסבוק (בשמו הקודם "עוד-פעם") נפתחו עוד כמה מיזמים דומים וכולם נסגרו. אין ספק שזו ריצת מרתון שבמקביל צריכה גם לחנך שוק ולהתמודד עם דעות קדומות וחסמים פסיכולוגיים, להכנס לעולם המקביל הזה".
כיצד אתן מתחברות לנושא אורח חיים מתחשב בסביבה?
"הסוגיה הסביבתית היא ערך מרכזי ומהותי בפעילות שלנו. אנחנו בהחלט מאמינות ביכולת לייצר שינוי, להעלות מודעות לצרכנות אחראית יותר שמשמעותה צריכה מופחתת וממחזרת. לחלק מהלקוחות שלנו, זו פעם ראשונה שהן מתנסות באופנת יד שניה, בטח לילדים (להוציא שקיות שמקבלים ממשפחה וחברים ומשום מה מתקבלות בייתר קלות) והדרך להתמכרות קצרה מאוד. לכן חשוב לנו מאוד מאוד האסתטיקה וההגשה. כמו שאמרה לנו פעם אמא שהביאה שמלה למכירה, שמלה שלא אהבה, שכשהיא ראתה אותה באתר היא ראתה אותה באור אחר והתחרטה שהביאה אותה כי פתאום היא נראתה לה בתמונה כשהיא מגוהצת ומצולמת, מאוד יפה.
למרות שזה מיזם בצמיחה אנחנו מאוד מאמינות בצעדים קטנים של הרבה אנשים שביחד יוצרים אימפקט. גם הים מורכב מהרבה טיפות. אנחנו מאמינות שיש הרבה מאוד אנשים שהיו שמחים לדעת על האופציה ועדיין לא נחשפו אלינו".
מה החזון של neWish?
"החזון קטן וצנוע – להתפתח לשיתופי פעולה שיהפכו אותנו לשחקן משמעותי בשוק אופנת ילדים בישראל. המסלול לקניון ולאתרי האופנה המקוונים דוגמת NEXT, ASOS ושות' תעבור קודם דרכנו. כמו שדוריס אומרת, חזון צנוע". (-:
