את Redone הקימה עדי פיזם (29) על אף שכבר הייתה כמעט בטוחה מה הייעוד שלה בחיים. אז היא חשבה שהייעוד הזה הוא עיצוב גרפי. לימים, לאחר נסיעה ממוקדת מטרה להודו כדי לחקור את ייעודה המקצועי גילתה שהדבר אותו היא רוצה לעשות באמת הוא "למחדש" בגדים וליצור מהם אופנת One piece item.
היא גדלה בראש פינה, שם סבתא שלה דאגה כל הזמן להעביר בגדים בין חברים ושכנים כי "תמיד מישהו צריך וחבל לזרוק", לאחר מכן עברה ללמוד ב-HIT וכיום עובדת מסלון ביתה המואר שבהרצליה.
בשיטוטיי אחר יוזמות בעלות אופי שמייחל לאורח חיים מתחשב בסביבה, הגעתי ליוזמה המדהימה של עדי. עדי מספרת שלקח הרבה זמן להכין את הקרקע ליוזמה מהסוג הזה. וכפי שהפריטים שלה הם One piece item כך גם Redone הוא עסק של אישה אחת שעושה בו הכל. היא מאיירת, מצלמת, עורכת, פורמת ותופרת מחדש.
איך נראה יום עבודה בסלון של עדי?
דמיינו לכם סטנדים עם בגדים תלויים על קולבים. עדי מספרת שהיא מנסה לתכנן את תהליך העבודה אבל היא מבינה שזה לא באמת עובד ככה. היא ניגשת לסטנד, שולפת בגד, לפעמים הוא "בא לי בטוב ולפעמים לא כל כך, אז אני בוחרת משהו אחר". עבורה תהליך העבודה הוא תהליך אינטואיטיבי מאוד ולבסוף כשהיא מבינה את החזון שנרקם לגבי הבגד היא מתחילה לעבוד.
"הפריטים שאני יוצרת מורכבים רק מבגדים שאני מקבלת, יצא לי אולי לקנות פעם אחת מחנות יד שנייה". קיימת עבודה רבה של פרימת הבד, "כי חשוב לי לא לבזבז בד, לפעמים הסנטימטר הזה חשוב ואני אתחרט אחר כך אם אני פשוט אגזור את הבגד. אני פורמת כדי שיהיה לי כמה שיותר מהבגד ואז אוכל להחליט בחופשיות מה אני יוצרת ממנו".
"אני מנסה להשאיר אלמנטים בבגד שיש להם ערכים מסוימים או שהם באים עם היסטוריה מסוימת, או בעלי אופי מסוים ואלמנטים בבגד שהם פחות רלוונטיים – אני מסננת החוצה".
לפעמים היא משלבת בין שני פריטים: שתי חצאיות שהופכות לחצאית אחת, חצאית וחולצה שהופכות לחולצה. "יש לי חזון, לפעמים הוא יוצא ולפעמים אני עובדת תוך כדי והרעיון משתנה, יש דברים שאני צריכה להשלים, זה אף פעם לא בדים, תמיד אקססוריז לקישוט יותר".
ובעיקרון זה ממש כמו פאזל: יש לה מלאי של דוגמניות, גוף ופרצופים ועל כל אלה היא מלבישה בגד ספציפי לדמות מסוימת שיש לה בראש. "בתהליך העשייה אני לא מפרקת בגד, אלא מנסה לשמר. אני לא מתייחסת לבגדים כאל קנבס חלק, אם יש רוכסן במקום מסוים, אני משאירה אותו אבל מעבירה למיקום אחר. למשל, חצאית שפירקתי והפכתי לשרוול אבל הרוכסן שלה עדיין קיים על השרוול.
אבל Redone לא תמיד היה תכנון באופק…
כשעדי התחילה את מכינת העיצוב במכללת HIT היא לא חשבה שהיא תעזוב לאחר 3 שנות לימודים מבלי לסיים את המסלול אבל משהו בתוכה קרא לה לפעול לשינוי. היא החליטה להיענות לקריאה, עשתה קורס תפירה ונסעה לטייל חצי שנה בהודו. שם ברגע אחד בים, היא הרגישה קול ברור מאוד אומר לה: "את צריכה לקחת בגדים ישנים ולחדש אותם".
"הודו משפיעה אין מה לעשות, זאת הסביבה, האנשים, לחיות ממה שיש, להיות מאושרים ממה שיש, לחומר שם אין הרבה משמעות. אחרי חצי שנה שם התחילו ליפול אסימונים לגבי מה אופי האופנה שאני רוצה ליצור. רואים שם את התנאים, איך הם החיים, ההסתפקות שלהם במועט ואת מבינה שלא צריך את כל החומריות, באמת, מעבר לזה שזה מזיק, ו"תעשייה" וכולנו מודעים לנתונים. השאלה החשובה היא מה עושים עם הנתונים האלה, אלה הדברים שעלו לי באותו רגע עם עצמי לבד".
"עזבתי את הלימודים כי הרגשתי שזה כבר לא רלוונטי. הייתה לי תחושה חזקה שאני לא צריכה להיות שם ופעלתי לפי התחושה הזאת בעיקר מתוך נאמנות לעצמי, כי לא יכולתי יותר.
מצד אחד אני חושבת קונספטואלית מהר מאוד אבל עבודת היצירה עצמה היא איטית ובלימודי עיצוב זה מאוד אינטנסיבי, יש מי שזה מתאים לו מאוד ויש מי שלא. בגלל חוסר הזמן והלחץ מצאתי את עצמי פחות עושה עבודת יד ונמצאת שעות ארוכות על המחשב כדי לזרז תהליכים וזה משהו שכבר פחות התחברתי אליו".
איך עובד הקוסנפט העסקי?
"אני מוכרת און ליין, בעיקר בפייסבוק ובאינסטגרם – אין לי חנות פיזית. אני מייצרת כל הזמן. לפעמים אני עושה חצאים של בגדים, משאירה אותם, הולכת לקנות דברים להשלמה, חוזרת ומשלימה אותם – שרשרת כזאת.
מבחינת מחירים: המחירים לא גבוהים. מדובר במחירים של זארה בערך אחרי שאני עובדת, מעצבת, ודואגת לבגדים שיהיו נקיים ובמצב טוב. חשוב לי מאוד שזה יהיה נגיש אבל כמובן שזה גם לא בגד מחנויות יד שנייה ב-5 ₪.
אם אני מוכרת מספר פריטים מסוים ליום, שבוע או חודש אז בהחלט אפשר להתפרנס מזה".
– היכנסו וקראו עוד על » סטיילינג יד שנייה
עכשיו יש מישהו או מישהי שקוראים על המסע המדהים שלך, מה את רוצה להגיד להם?
"כשהתחלתי את החיפוש המיוחל לשינוי, הגעתי בראש אחר של חיפוש אמיתי אחרי שכבר חשבתי שאני "יודעת" מה אני רוצה לעשות (עיצוב גרפי) והסתבר לי שזה דווקא לא מה שאני באמת רוצה ובנקודה הזאת התחלתי להבין כמה החיים יכולים להוביל אותנו עם שליטתנו ובלי שליטתנו. לא היה לי מה להפסיד, אמרתי לעצמי "תנסי", אחרי הכל אני בנאדם של יצירה, אני אוהבת מאוד ליצור, זה עושה לי טוב. וזה באמת מה שהיה: ניסיתי. התהליך הזה הוביל אותי למקומות טובים מאוד עם עצמי והכניס המון נתינה לחיי. תקשיבו לאינטואיציה שלכם".
